Primera comida

סעודה ראשונה

ימהר ליטול ידיו לסעודה אחר הקידוש. ויש אומרים(בא"ח וירא הי"א)

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"א בְּוָא"ו קֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הֲרֵֽינִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְּרַבָּנָן לִטּוֹל יָדַי וּלְשַׁפְשְׁפָם הֵיטֵב קֹֽדֶם סְעוּדָה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרִֽי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאִֽי, לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת יָדַֽיִם וְהַשִּׁפְשׁוּף קֹֽדֶם סְעוּדָה, כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבִּזְכוּת מִצְוַת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַֽיִם קֹֽדֶם סְעוּדָה, יִהְיֶה עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, וְיִמָּשֵׁךְ מִן אוֹר אֵין סוֹף שֶֽׁפַע מוֹחִין וְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים לִשְׁנֵים עָשָׂר פַּרְצוּפִים הָרְמוּזִים בְּעֶֽשֶׂר סְפִירוֹת הַכּֽוֹלְלִֽים, שֶׁהֵם רְמוּזִים בְּעֶֽשֶׂר אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַֽיִם, וּמִשָּׁם נְקַבֵּל שֶֽׁפַע עֶֽשֶׂר הַבְּרָכוֹת, כַּכָּתוּב וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃ יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּֽנוּ עַל נְטִילַת יָדָֽיִם:

יאחז שתי ככרות פת בשתי ידיו, ויברך המוציא. ויש נוהגים לומר פסוקים אלו קודם הברכה

עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶֽחֶם מִן הָאָֽרֶץ:

יבצע פרוסה ויטבול אותה במלח שלש פעמים

לפני הסעודה יש אומרים

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"א בְּוָא"ו קֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן לְקַיֵּם מִצְוַת סְעוּדָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שַׁבָּת, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, וְהִיא כְּנֶֽגֶד יִצְחָק אַבָּא קַדִּישָׁא, וּבִזְכוּתוֹ נִצּוֹל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִֽׁיחַ, וִיקֻיַּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בׇּ‍֣מֳתֵי אָ֑רֶץ: וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: