Ora’h ’Haïm 200
דין המפסיק כדי לברך. ובו ב סעיפים: שלשה שאכלו כאחד אחד מפסיק על כרחו לב' ועונה עמהם ברכת זימון ואפילו לא רצה להפסיק מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד הלכך אין חיוב זימון חל עד שיתרצו להפסיק לאחד ולברך ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם לא עשה כלום ואם לא רצו להפסיק אף הוא אינו רשאי לברך ולצאת לשוק עד שיגמרו השנים ויזמן עליהם שהרי כבר נתחייב הוא בזימון והיאך יברך בלא זימון:
אינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר ברוך שאכלנו משלו וכו': הגה וי"א שצריך להפסיק עד שיאמר הזן את הכל וכן נוהגין (הרא"ש ותו' והר"י בשם בה"ג והטור) ואם היה דעתו לחזור ולאכול פת אע"פ שלא אכל אח"כ כשרוצ' לברך מברך מתחיל' ברכת הזן וכ"ש אם חזר ואכל (הר"י פרק שלשה שאכלו) (טור) וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה בתחילה:
Source
Shulchan Arukh, Orach Chayim 200
- Version:
- Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
- Langue:
- he
- Licence:
- Public Domain
- Attribution:
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002084080
Rem., Hagahá ou Rema désigne une glose du Rema, distincte du texte de Maran.