שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות הלואה 1

הִלְכוֹת הַלְוָאָה מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְווֹת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל (אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְשִׁעוּר הַשָּׂגַת יָד נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת צְדָקָה), שֶׁנֶּאֱמַר "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", יָכוֹל רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ וְגוֹ'". וְאַף בְּלֹא עֲבוֹט חַיָּב לְהַלְווֹתוֹ, וְאַף לִתֵּן לוֹ מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" (וְאוֹמֵר "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְגוֹ'", וְהַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, עַל כָּרְחֲךָ אַף בְּלֹא מַשְׁכּוֹן חִיֶּבְךָ הַכָּתוּב לְהַלְווֹת לוֹ). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ"? שֶׁאִם הֶעָנִי אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְגַם בּוֹשׁ לִלְווֹת — אוֹמְרִים לוֹ הָבֵא מַשְׁכּוֹן, כְּדֵי לְהָגִיס דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ. אֵין לִי אֶלָּא עָנִי, עָשִׁיר שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת מִנַּיִן שֶׁמִּצְוָה לְהַלְווֹתוֹ לְפִי שָׁעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶת עַמִּי". וַאֲפִלּוּ אִם בָּא לְפָנָיו נָכְרִי לִלְווֹת מִמֶּנּוּ בְּרִבִּית וְיִשְׂרָאֵל עָשִׁיר בְּחִנָּם — הַיִּשְׂרָאֵל קוֹדֵם, אִם צָרִיךְ לְהוֹצִיא הַמָּעוֹת לְפַרְנָסָתוֹ וְדֵי מַחְסוֹרוֹ, וְלֹא לְהַלְווֹתוֹ לְנָכְרִים בְּרִבִּית אוֹ בִּשְׁאָר מַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶת עַמִּי", עַמִּי קוֹדֵם לַנָּכְרִי. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶת הֶעָנִי"? לְהַקְדִּים עָנִי לְעָשִׁיר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "עִמָּךְ"? לְהַקְדִּים עֲנִיֶּיךָ הַקְּרוֹבִים לִשְׁאָר עֲנִיֵּי הָעִיר, וַעֲנִיֵּי עִירְךָ לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת צְדָקָה. וּמִצְוָה זוֹ לְהַלְווֹת לֶעָנִי גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם: