שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות מציאה ופקדון 1

דִּינֵי מְצִיאָה וּפִקָּדוֹן וּבוֹ מ' סְעִיפִים: הָרוֹאֶה אֲבֵדַת יִשְׂרָאֵל וְנִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה — עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם", וּבִטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ". לָקַח אֶת הָאֲבֵדָה לְעַצְמוֹ — בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, עַל "לֹא תִגְזֹל" וְעַל "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם". חָזַר בָּהּ וֶהֱשִׁיבָהּ לִבְעָלֶיהָ — תִּקֵּן אֶת הַכֹּל כְּמוֹ הַמֵּשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה, כִּי לָאו שֶׁל "לֹא תִרְאֶה וְגוֹ'" הוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁל "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם", כְּמוֹ שֶׁלָּאו שֶׁ[ל] "לֹא תִגְזֹל" הוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁל "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֱשִׁיבָהּ קֹדֶם שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה, אֲבָל אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה אַחַר שֶׁנְּטָלָהּ זֶה — הֲרֵי זֶה "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן", לֹא הָעֲשֵׂה וְלֹא הַלָּאוִין, לְפִי שֶׁהֲשָׁבָתוֹ אוֹתָהּ מַתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לַבְּעָלִים מִשֶּׁלּוֹ, כִּי כְּבָר קְנָאָהּ בְּיֵאוּשׁ בְּעָלִים. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לִשְׁאָר מוֹצֵא אֲבֵדָה לִפְנֵי יֵאוּשׁ שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִירָהּ אֲפִלּוּ אַחַר יֵאוּשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ עַל דַּעַת לְהַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ וְלֹא לִטְּלָהּ לְעַצְמוֹ, הֲרֵי זוֹ נַעֲשֵׂית פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ וּבִרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ עוֹמֶדֶת, לְפִיכָךְ אֵין הַיֵּאוּשׁ מוֹצִיאָהּ מֵרְשׁוּת בְּעָלִים, שֶׁהַיֵּאוּשׁ אֵינוֹ כְּהֶפְקֵר גָּמוּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן זֶה שֶׁנְּטָלָהּ לְעַצְמוֹ וְלֹא נַעֲשֵׂית פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ, אֵינָהּ אֶצְלוֹ כְּעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ אֶלָּא כְּמֻנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע עוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵר, שֶׁהַיֵּאוּשׁ מוֹצִיאָהּ מֵרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ, וְכָל הַמַּחֲזִיק בָּהּ זָכָה בָּהּ, לָכֵן גַּם זֶה שֶׁהוּא מֻחְזָק בָּהּ וְעוֹמֵד זָכָה בָּהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִירָהּ. וְרַבִּים חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ בְּאִסּוּר — אֵין יֵאוּשׁ מוֹעִיל בּוֹ כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּגָזֵל מִטַּעַם זֶה, וּבַחֲזָרָתָהּ מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה", וּמְתַקֵּן הַלָּאו שֶׁל "לֹא תִגְזֹל", אֲבָל הַלָּאו שֶׁל "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" הוּא "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן". וַהֲלָכָה כְּרַבִּים, וּבִפְרָט לְהַחְמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה: