שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות נזקי ממון 1

דִּינֵי נִזְקֵי מָמוֹן וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים: אָסוּר לְהַזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ עַל דַּעַת לְשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לִגְנֹב וְלִגְזֹל עַל מְנָת לְשַׁלֵּם. וַאֲפִלּוּ לִגְרֹם נֶזֶק לַחֲבֵרוֹ בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּדִבּוּר אָסוּר, כְּגוֹן רְאוּבֵן שֶׁמּוֹכֵר סְחוֹרָה לְנָכְרִי וּבָא שִׁמְעוֹן וְאָמַר לַנָּכְרִי שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ — אָסוּר, שֶׁהֲרֵי אוֹנָאַת נָכְרִי מֻתֶּרֶת. וְכֵן מִי שֶׁרוֹצֶה לִבְרֹחַ שֶׁלֹּא לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁחַיָּב לַנָּכְרִי (מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כְּדֵי כָּל הַחוֹב, וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַחְבְּשׁוּהוּ כְּדִינֵיהֶם) — אָסוּר לְגַלּוֹת לָהֶם. וְהַמְגַלֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא מָסוֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא גָּרַם לוֹ נֶזֶק אֶלָּא לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁחַיָּב (עַל יְדֵי מְכִירַת בִּגְדֵי אִשְׁתּוֹ אוֹ עַל יְדֵי הַלְוָאָה מֵאֲחֵרִים), מִכָּל מָקוֹם רָעָה גְּדוֹלָה עָשָׂה (וְאַף שֶׁהַפְקָעַת הַלְוָאָתָם אֲסוּרָה כְּשֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם, מִכָּל מָקוֹם זֶה שֶׁאֵין לוֹ אָנוּס הוּא). וְכָל הַגּוֹרֵם נֶזֶק לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן שֶׁפָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם — חַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם: