שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות אונאה וגניבת דעת 1

דִּינֵי אוֹנָאָה וּגְנֵבַת דַּעַת וּבוֹ ל"ב סְעִיפִים: אָסוּר לְאָדָם לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּמִקָּחוֹ לִקַּח בְּזוֹל מִמַּה שֶּׁהוּא שָׁוֶה אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת, בֵּין בְּמִמְכָּרוֹ לִמְכֹּר בְּיֹקֶר מִמַּה שֶּׁהוּא שָׁוֶה אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת, וְאִם הוֹנָה — עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". וְלֹא יֹאמַר שֶׁמָּא שָׁוֶה כָּךְ וְכָךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ לִזְמַן פְּלוֹנִי יִשְׁוֶה כָּךְ, כִּי אֵין בְּזֶה הַדָּבָר אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ: