שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס 1

דִּינֵי מְכִירָה וּמַתָּנָה וְשָׁלִיחַ וְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּבוֹ י"ז סְעִיפִים: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בִּדְבָרִים בִּלְבַד, וְרַשַּׁאי כָּל אֶחָד מֵהֶם לַחֲזֹר בּוֹ מִן הַדִּין, וַאֲפִלּוּ קִלְלַת מִי שֶׁפָּרַע אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל אִם לֹא נָתַן מָעוֹת — הֲרֵי הַחוֹזֵר בּוֹ מִמְּחֻסְּרֵי אֲמָנָה וְאֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, כִּי רָאוּי לָאָדָם לַעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְגוֹ'". וִירֵא שָׁמַיִם יֵשׁ לוֹ לְקַיֵּם אֲפִלּוּ מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, שֶׁאִם חָשַׁב וְגָמַר בְּלִבּוֹ לִמְכֹּר לוֹ בִּסְכוּם זֶה וְהַלָּה לֹא יָדַע מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְהוֹסִיף לוֹ עַל סְכוּם זֶה — לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ כִּי אִם סְכוּם זֶה שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ". וְכֵן הַלּוֹקֵחַ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקְנוֹת בִּסְכוּם כָּךְ וְכָךְ — אֵין לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ (וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ — יֵשׁ לוֹ לְקַיֵּם מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ טוֹבָה לַחֲבֵרוֹ וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ, אֲבָל צָרְכֵי עַצְמוֹ כָּל שֶׁאֵין בָּהֶם סֶרֶךְ מִצְוָה — אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיֵּם אֲפִלּוּ מוֹצָא שְׂפָתָיו):