שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות עדות ושטרות ושלישות 1

דִּינֵי עֵדוּת וּשְׁטָרוֹת וְשָׁלִישׁ[וּ]ת וּבוֹ נ"ג סְעִיפִים: כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵרוֹ, וְרָאוּי לְהַעִידוֹ, וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ תּוֹעֶלֶת בְּעֵדוּתוֹ — חַיָּב לְהָעִיד לוֹ בְּבֵית דִּין אִם יִתְבָּעֶנּוּ שֶׁיָּעִיד לוֹ, בֵּין שֶׁיֵּשׁ עֵד אֶחָד עִמּוֹ, בֵּין שֶׁהוּא לְבַדּוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, עֵד אֶחָד לֹא יָעִיד אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן שֶׁמֵּבִיא לִידֵי שְׁבוּעָה אוֹ בִּדְבַר אִסּוּר לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר, אֲבָל אִם כְּבָר נַעֲשָׂה הָאִסּוּר לֹא יָעִיד, וְאֵינוֹ אֶלָּא כְּמוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁעֵד אֶחָד אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַעֲנִישׁ אָדָם עַל פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וְגוֹ'". אֲבָל שְׁנַיִם חַיָּבִים לְהָעִיד שֶׁיַּעֲנִישׁוּ הָאָדָם עַל עֲבֵרָה שֶׁעָבַר, שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה בַּתּוֹרָה "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" בַּעֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ מִיתָה, וְכֵן בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת לְעֹנֶשׁ הָרָאוּי לָהֶן: