שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות גזלה וגנבה 1

דִּינֵי גְּזֵלָה וּגְנֵבָה וּבוֹ ל"ד סְעִיפִים: אָסוּר לִגְזֹל אוֹ לִגְנֹב כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה, בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין מִנָּכְרִי, בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן. וַאֲפִלּוּ אִם הַנָּכְרִי צִעֵר אֶת הַיִּשְׂרָאֵל (צַעַר שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ בּוֹ תַּשְׁלוּמִין). וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה אֵינוֹ נִקְרָא מָמוֹן וְאֵין צָרִיךְ לַהֲשִׁיבוֹ, הֲרֵי חֲצִי שִׁעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְכַתְּחִלָּה. וְאִם הוּא דָּבָר מוּעָט כָּל כָּךְ שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּקְפִּיד כְּלָל עָלָיו, כְּגוֹן לִטֹּל קֵיסָם מֵהַחֲבִילָה אוֹ מֵהַגָּדֵר לַחְצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו — מֻתָּר. וּמִדַּת חֲסִידוּת לִמְנֹעַ גַּם מִזֶּה: