אורח חיים 112

שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק לֹא בְּג' רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּג' אַחֲרוֹנוֹת וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: ק"כ זְקֵנִים וּמֵהֶם כַּמָּה נְבִיאִים תִּקְּנוּ י"ח בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר, ג' רִאשׁוֹנוֹת לְהַסְדִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם תְּחִלָּה כְּעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל רַבּוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ, וְג' אַחֲרוֹנוֹת הֵן כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְנִפְטָר וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְי"ג הָאֶמְצָעִיּוֹת הֵן בַּקָּשַׁת פְּרָס. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַיָּחִיד לִשְׁאֹל צְרָכָיו בִּבְרָכוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת — רַשַּׁאי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ט. אֲבָל בְּג' רִאשׁוֹנוֹת וְג' אַחֲרוֹנוֹת שֶׁהֵן סִדּוּר שֶׁבַח — אֵין לִשְׁאֹל בָּהּ צָרְכֵי יָחִיד. אֲבָל צָרְכֵי צִבּוּר מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי "עֲבוֹדָה" וְ"שִׂים שָׁלוֹם" בַּקָּשַׁת צָרְכֵי רַבִּים הֵן, וְעִם מַה שֶּׁהָעֶבֶד מְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל רַבּוֹ יָכוֹל לִשְׁאֹל צָרְכֵי צִבּוּר, שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן שֶׁבַח וְכָבוֹד לְהָרַב שֶׁרַבִּים צְרִיכִים לוֹ. וְעַל כֵּן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר קרוב"ץ בְּג' רִאשׁוֹנוֹת וְג' אַחֲרוֹנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כַּמָּה בַּקָּשׁוֹת, וְגַם אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה אֲפִלּוּ לְהָאוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִים בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ח: