אורח חיים 121

דִּינֵי מוֹדִים וּבוֹ ג' סְעִיפִים: בְּ"מוֹדִים" שׁוֹחִין תְּחִלָּה וָסוֹף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ג. וּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֶה בְּ"מוֹדִים" — שִׁדְרָתוֹ נַעֲשֶׂה נָחָשׁ לְאַחַר ז' שָׁנִים אַחַר מוֹתוֹ (וְאֵינוֹ קָם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים). וְאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בְּ"מוֹדִים" — לֹא יִשְׁחֶה עַד שֶׁיֵּצֵא הָרֹק:

הָאוֹמֵר "מוֹדִים מוֹדִים" כְּאוֹמֵר "שְׁמַע שְׁמַע" וּמְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"א:

יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים" שֶׁהוּא "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו'", כִּי בְּצִבּוּר נִתְקְנָה כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וּלְפִיכָךְ אַף הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֵין אוֹמֵר בְּמִנְחָה אֶלָּא בְּתַעֲנִית צִבּוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה אֶלָּא בְּתַעֲנִית צִבּוּר מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ נִקְרָא תַּעֲנִית צִבּוּר. וְאִם נָהֲגוּ שֶׁאַף הַיָּחִיד אוֹמְרָהּ בַּזְּמַן הָרָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — אֵין לִמְחוֹת: