אורח חיים 129

בְּאֵיזֶה תְּפִלּוֹת נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם וּבוֹ ב' סְעִיפִים: אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּנְעִילָה בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה כְּגוֹן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל לֹא בְּמִנְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׁכְרוּת מְצוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְשֶׁמָּא יִהְיֶה הַכֹּהֵן שִׁכּוֹר. וְגָזְרוּ בְּמִנְחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וּשְׁאָר תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נְעִילָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקע"ט אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם חֲשַׁשׁ שִׁכְרוּת, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, לְפִי שֶׁבְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה מִתְפַּלְלִים מִנְחָה בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל כְּדֵי לְהַתְחִיל נְעִילָה קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה וּמִתְחַלֶּפֶת הִיא בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל מִפְּנֵי אוֹתָם שֶׁרוֹצִים לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ, שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן רל"ב. אֲבָל בְּתַעֲנִית שֶׁאֵין בָּהֶם נְעִילָה, הוֹאִיל וּתְפִלַּת הַמִּנְחָה הוּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה — הִיא דּוֹמָה לִתְפִלַּת נְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר הַיָּמִים, לְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם:

כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת — הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הוּא וּלְכָךְ הוֹרִידוּהוּ. וְלָכֵן נוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו'" בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא בִּזְמַן הָרָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאִם עָלָה לֹא יֵרֵד וְנוֹשֵׂא כַּפָּיו — נִקְרָא קְצָת רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם: