אורח חיים 214

בְּכָל בְּרָכָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם וּמַלְכוּת, וּבוֹ ב' סְעִיפִים: כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם — אֵינָהּ בְּרָכָה. וְכָל בְּרָכוֹת הַפּוֹתְחוֹת בְּ"בָרוּךְ" — צָרִיךְ לוֹמַר גַּם מַלְכוּת בִּפְתִיחָתָן, וְאִם לָאו — לֹא יָצָא. חוּץ מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלַּת י"ח, שֶׁאֵינָהּ הוֹדָאָה עַל הֲנָאָה, אוֹ מִצְוָה, אֶלָּא עַל תְּבִיעַת צְרָכָיו שֶׁל אָדָם, כְּדֵי שֶׁיְּסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל מָקוֹם וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, לְפִיכָךְ לֹא תִּקְּנוּ בָּהּ מַלְכוּת. וְכֵן בְּבִרְכוֹת מֵעֵין שֶׁבַע שֶׁבְּלֵיל שַׁבָּת, הוֹאִיל וּפְתִיחָתָהּ הִיא מֵעֵין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלַּת י"ח:

אֲפִלּוּ אִם לֹא דִּלֵּג אֶלָּא תֵּבַת "הָעוֹלָם" לְבַד — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, שֶׁ"מֶּלֶךְ" לְבַדּוֹ אֵינוֹ חָשׁוּב מַלְכוּת (כִּי אֵין לוֹ בֵּאוּר כְּלָל בְּלֹא תֵּבַת "הָעוֹלָם" שֶׁהוּא סָמוּךְ אֲלֵיהֶם, שֶׁאִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁהוּא מוּסָב עַל תֵּבַת "אֱלֹהֵינוּ", כְּלוֹמַר שֶׁ"אֱלֹהֵינוּ" הוּא "מֶלֶךְ" — אֵין זוֹ כַּוָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ מַלְכוּת בִּבְרָכוֹת, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה מוּסָב עַל "בָּרוּךְ" שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרָכָה, כְּלוֹמַר "בָּרוּךְ מֶלֶךְ הָעוֹלָם", שֶׁהֲרֵי מְסַיֵּם "שֶׁהַכֹּל כוּ'", אוֹ "אֲשֶׁר כוּ'", אוֹ "שֶׁעָשָׂה כוּ'", שֶׁכָּל זֶה מוּסָב עַל "בָּרוּךְ", וּכְשֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר "הָעוֹלָם" — אֵינוֹ מוּסָב עַל "בָּרוּךְ" אֶלָּא תֵּבַת "ה' אֱלֹהֵינוּ", אֲבָל "מֶלֶךְ" נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אוֹמֵר "הַמֶּלֶךְ". וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁ"מֶּלֶךְ" מוּסָב לְמַטָּה, "מֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה כוּ'", אוֹ "מֶלֶךְ שֶׁהַכֹּל כוּ'" — גַּם זוֹ אֵינָהּ כַּוָּנַת חֲכָמִים בְּמַטְבֵּעַ הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא שֶׁשְּׁאָר הַבְּרָכָה יְהֵא מוּסָב עַל "הַשֵּׁם" שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרָכָה, וְלֹא עַל "מֶלֶךְ" לְבַד):