אורח חיים 22

וּבוֹ סָעִיף אֶחָד: קָנָה טַלִּית שֶׁהִיא רְאוּיָה לִלְבּשׁ כְּמוֹ שֶׁהִיא בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה — מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת הַקְּנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן רכג, וּבִשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית לֹא יְבָרֵךְ כְּלוּם. אֲבָל אִם קָנָה בֶּגֶד וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מַלְבּוּשִׁים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן אֵין לוֹ שִׂמְחָה מֵהֶן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ עֲדַיִן מַלְבּוּשִׁים. אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה מֵהֶן מַלְבּוּשִׁים וּמֵטִיל בָּהֶן צִיצִית — יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת הֲטָלַת הַצִּיצִית, בִּכְדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַבְּרָכָה גַּם עַל הֲטָלַת הַצִּיצִית. וְאִם לֹא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת הֲטָלַת הַצִּיצִית, או שֶׁאֵין בַּבֶּגֶד אַרְבַּע כְּנָפוֹת שֶׁאֵינוֹ מֵטִיל בּוֹ צִיצִית כְּלָל — יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת לְבִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית. וּבְבֶגֶד שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת שֶׁאֵינוֹ מֵטִיל בּוֹ צִיצִית כְּלָל, אִם לֹא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת קְנִיַּת הַבֶּגֶד — יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת לְבִישָׁה רִאשׁוֹנָה: