אורח חיים 256

שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת שֶׁהָיוּ תּוֹקְעִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן תִּקְּנוּ חֲכָמִים לִתְקוֹעַ שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, לְהַבְדִּיל הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ בִּקְהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁכֹּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לְשַׁבָּת כַּחֲצִי שָׁעָה אוֹ שָׁעָה, שֶׁמַּכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהָכִין עַצְמָן לְשַׁבָּת, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבַּאֵר בְּסִמָּן רס"א. וְכֵן רָאוּי לִנְהוֹג בְּכָל מָקוֹם (שֶׁמְּאַחֲרִים תְּפִלַּת עַרְבִית). וְעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ אִישׁ לְבַטֵּל הַבַּעֲלֵי מְלָאכוֹת מִמְּלַאכְתָּם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה קֹדֶם הַלַּיְלָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבַּאֵר בְּסִמָּן רנ"א. וְגַם פְּרַקְמַטְיָא, אַף שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת אַחַר הַמִּנְחָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבַּאֵר שָׁם, מִכָּל מָקוֹם רָאוּי לִשְׁלוֹחַ אִישׁ לִסְגּוֹר הַחֲנֻיּוֹת כְּמוֹ שָׁעָה קֹדֶם הַלַּיְלָה, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת יוֹצֵא מֵהֶן מַכְשֵׁלָה גְדוֹלָה, שֶׁלִּפְעָמִים בָּא שַׂר אֶחָד וְנִמְשָׁךְ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עַד הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, וְהַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר רָאשֵׁי הָעָם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמִים מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". וְגַם צָרִיךְ לְהַזְהִיר רֹב הָעָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הֶתֵּר שֶׁכָּל עוֹד שֶׁלֹּא אָמְרוּ "בָּרְכוּ" עוֹשִׂין כָּל הַצָּרִיךְ לָהֶם לְשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַיְלָה מַמָּשׁ. וְלָכֵן יֵשׁ לְהַקְדִּים אֲמִירַת "בָּרְכוּ", וְאֵין לְהַמְתִּין עַל אָדָם גָּדוֹל שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי זְכוּת הוּא לוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שַׁבָּת עַל יָדוֹ, וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ: