אורח חיים 270

לוֹמַר מִשְׁנַת בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבוֹ ב' סְעִיפִים: נוֹהֲגִים לוֹמַר פֶּרֶק "בַּמֶּה מַדְלִיקִין", לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין הַדְלָקָה וְהַג' דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר עִם חֲשֵׁכָה. וְהַסְּפָרַדִּים אוֹמְרִים אוֹתוֹ קֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי קְרִיאַת פֶּרֶק זֶה יִזְכּוֹר הַג' דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לוֹמַר וְיַזְהִיר עֲלֵיהֶם, וְגַם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ "בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין", וְיִזָּהֲרוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֲבָל אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית — מַה תּוֹעֶלֶת שֶׁיִּזְכּוֹר? הֲלֹא אֵין בְּיָדוֹ לְתַקֵּן מֵעַתָּה. אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין חוֹשְׁשִׁים לָזֶה, אֶלָּא אוֹמְרִים אוֹתוֹ אַחַר הַתְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁמִּי שֶׁאֵחַר לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת יְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ בְּעוֹד שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים אוֹתוֹ. וְלָכֵן אֵין נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, שֶׁאָז אֵין מִתְאַחֲרִין כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂים מְלָאכָה כָּל כָּךְ. וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת אֵין נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כְּדֵי לְמַהֵר בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב:

בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמְּקַדְּשִׁים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ לְקַדֵּשׁ קֹדֶם אֲמִירַת "בַּמֶּה מַדְלִיקִין", לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְהַקְדִּים קְדֻשַּׁת הַיּוֹם בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר: