אורח חיים 287

נִחוּם אֲבֵלִים וּבִקּוּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ ג' סְעִיפִים: מֻתָּר לְבַקֵּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת. וְלֹא יְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים בְּחֹל: "הַמָּקוֹם יְרַחֵם וְכוּ'", שֶׁעַל יְדֵי בַּקָּשַׁת רַחֲמִים יְעוֹרֵר בֶּכִי וְיִצְטַעֵר, אֶלָּא צָרִיךְ לְהַרְחִיב דַּעְתָּם בְּדִבְרֵי תַנְחוּמִים שֶׁלֹּא יִצְטַעֲרוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁיֹּאמַר: "שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא, וְרַחֲמָיו מְרֻבִּים וְשִׁבְתוּ בְּשָׁלוֹם". וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכִין לוֹמַר: "וְרַחֲמָיו מְרֻבִּים כוּ'". וְכֵן נָהֲגוּ. וְכֵן הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁמְּבָרֵךְ הַחוֹלֶה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמֵר "מִי שֶׁבֵּרַךְ כוּ'" — לֹא יֹאמַר: "הַמָּקוֹם יִשְׁלַח רְפוּאָה כוּ'", אֶלָּא יֹאמַר: "שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא":

וּמֻתָּר לְנַחֵם אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת. וּמֻתָּר לוֹמַר כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים בְּחֹל: "הַמָּקוֹם יְנַחֶמְךָ", שֶׁעַל יְדֵי בַּקָּשָׁתוֹ עַל נֶחָמָתוֹ לֹא יְעוֹרֵר בֶּכִי:

וּבְקֹשִׁי הִתִּירוּ לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְבַקֵּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת, שֶׁמָּא יָבֹא לְהִצְטַעֵר עִמָּהֶם, וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁאֵין הוֹלְכִים כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ רַק בְּשַׁבָּת לְבָד: