אורח חיים 342

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּר לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁאָסְרוּ חַזַ"ל מִשּׁוּם גְּזֵרָה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם אֲסוּרִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא גָזְרוּ עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם, אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּרִים. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם דְּבַר מִצְוָה, כְּגוֹן לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם לְהָבִיא לוּלָב אוֹ שׁוֹפָר, אוֹ שֶׁהוּא טָרוּד וְנֶחְפָּז וְנִצְרָךְ לְדָבָר זֶה, אֲפִלּוּ הוּא צֹרֶךְ דְּבַר הָרְשׁוּת אֶלָּא שֶׁהוּא צֹרֶךְ גָּדוֹל אוֹ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה (אוֹ שֶׁהוּא צֹרֶךְ גָּמוּר לְשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ גָּדוֹל, כְּגוֹן לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְטַלְטֵל מִבַּיִת לְחָצֵר), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כָּל זֶה בְּסִמָּן רס"א. וְיֵשׁ מִי שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּק אִם הִתִּירוּ כָּל זֶה גַּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כִּי שֶׁמָּא מִסָּפֵק לֹא פָקְעָה קְדֻשַּׁת עֶצֶם הַיּוֹם. וְיֵשׁ לְהָקֵל (עַיֵּן מָגֵן אַבְרָהָם סוֹף סִמָּן תר[כ]"ג וְסִמָּן תקפ"ח):