אורח חיים 359

דִּין רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים וּבוֹ ב' סְעִיפִים: רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים יְתֵרָה עַל בֵּית סָאתַיִם וְלֹא הֻקְּפָה לְדִירָה, אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת, כְּדִין קַרְפֵּף שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה. אֲבָל אִם אֵין בָּהּ אֶלָּא בֵּית סָאתַיִם, אֵין לָהּ דִּין קַרְפֵּף, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכָהּ לַבַּיִת וּמִבַּיִת לְתוֹכָהּ, לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת מְחֻלֶּקֶת מִן הַבַּיִת כְּמוֹ קַרְפֵּף, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻקְּפָה לְדִירָה:

וְאִם פָּתַח בָּהּ פֶּתַח מִבֵּיתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפָה, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ שָׁם גֹּרֶן בֵּינָהּ לַבַּיִת — אֵין אוֹמְרִים שֶׁבִּשְׁבִיל הַגֹּרֶן הוּא שֶׁנִּפְתַּח פֶּתַח זֶה וְאֵין כַּאן פֶּתַח לִרְחָבָה, אֶלָּא סְתָמָא נִפְתַּח לָרְחָבָה וַהֲרֵי הוּא מֻקֶּפֶת לְדִירָה, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּה אֲפִלּוּ הִיא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם. וּמַה שֶּׁאֵין אָנוּ נִזְהָרִים מִלְּטַלְטֵל בַּחֲצֵרוֹת שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים — מִשּׁוּם שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה סְתָמָן מֻקֶּפֶת לְדִירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ח גַּבֵּי קַרְפֵּף: