אורח חיים 379

דִּין חֲצֵרוֹת וּבָתִּים בֵּינֵיהֶם וּבוֹ ב' סְעִיפִים: ב' חֲצֵרוֹת וְג' בָּתִּים בֵּינֵיהֶן פְּתוּחִים זוֹ לְזוֹ, וְרוֹצִין כֻּלָּן לְעָרֵב יַחַד — הֲרֵי בֶּן חָצֵר זוֹ בָּא דֶּרֶךְ בַּיִת הַפָּתוּחַ לַחֲצֵרוֹ וְנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בַּבַּיִת הָאֶמְצָעִי וְעוֹשֶׂה אֶת בַּיִת הַפָּתוּחַ לַחֲצֵרוֹ כְּבֵית שַׁעַר לַחֲצֵרוֹ לַעֲבוֹר דֶּרֶךְ עָלָיו לְהָאֶמְצָעִי, וְכֵן בֶּן חָצֵר הָאַחֶרֶת בָּא דֶּרֶךְ בַּיִת הַפָּתוּחַ לָהּ וְנוֹתֵן עֵרוּב בְּהָאֶמְצָעִי וְעוֹשֶׂה אֶת בַּיִת הַפָּתוּחַ לַחֲצֵרוֹ כְּבֵית שַׁעַר לַחֲצֵרוֹ, וְאֵין אֶחָד מִג' בָּתִּים אֵלּוּ צָרִיךְ לִתֵּן פַּת לָעֵרוּב, כִּי שְׁנַיִם הַסְּמוּכִים לַחֲצֵרוֹת הֵם כְּבֵית שַׁעַר, וּבֵית שַׁעַר אֵינוֹ אוֹסֵר, וְהָאֶמְצָעִי הוּא בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ אֶת הָעֵרוּב וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן אֶת הַפַּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ נָתְנוּ עֵרוּב בְּאֶחָד מִבָּתִּים הַסְּמוּכִים לַחֲצֵרוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַחֲצֵרוֹת עַצְמָן — אֵין ג' בָּתִּים אֵלּוּ צְרִיכִים לִתֵּן פַּת, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻלָּם כְּבֵית שַׁעַר לְאוֹתָהּ חָצֵר הַמּוֹלֶכֶת עֵרוּבָהּ דֶּרֶךְ עֲלֵיהֶם לְחָצֵר הָאַחֶרֶת:

ב' חֲצֵרוֹת וּב' בָּתִּים בֵּינֵיהֶם, וְלֹא עֵרְבוּ יַחַד אֶלָּא כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ, וְכָל חָצֵר לֹא נָתְנָה עֵרוּבָהּ בַּבַּיִת הַפָּתוּחַ לָהּ אֶלָּא עֲשָׂאַתּוּ בֵּית שַׁעַר וּבָא דֶּרֶךְ בַּיִת שֶׁאֶצְלוֹ וְנָתַן עֵרוּבָה בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לְחָצֵר הָאַחֶרֶת, וְכֵן עָשָׂה בֶּן חָצֵר הַשְּׁנִיָּה, שֶׁגַּם הוּא הִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לְחָצֵר הָאַחֶרֶת — לֹא קָנוּ עֵרוּב, שֶׁכָּל אֶחָד הִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר שֶׁל חָצֵר אַחֶרֶת, וְאֵינוֹ עֵרוּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו: