אורח חיים 388

דִּין אִם לֹא עֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת יַחַד וְגַם לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: כָּל שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת אֵינָם אֶלָּא לְהַתִּיר לְהוֹצִיא לְתוֹכוֹ כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבָּתִּים. אֲבָל כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכוֹ אוֹ בַּחֲצֵרוֹת — מֻתָּר לְטַלְטְלָם בּוֹ בְּיוֹתֵר מִד' אַמּוֹת וּמִמֶּנּוּ לַחֲצֵרוֹת, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַכְנִיסֵם לַבַּיִת, אֲפִלּוּ עֵרְבוּ הַבָּתִּים שֶׁבֶּחָצֵר. וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא הַמָּבוֹי מְתֻקָּן בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה כְּהִלְכָתוֹ, שֶׁאָז אֵינוֹ כַּרְמְלִית אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ, וּרְשׁוּת אַחַת הוּא עִם הַחֲצֵרוֹת לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן, בֵּין שֶׁעֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת לְעַצְמָן בֵּין שֶׁלֹּא עֵרְבוּ. וְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּבֵיתוֹ, וְהוֹצִיאָם לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁתָּף אוֹ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת בְּדֶרֶךְ מַלְבּוּשׁ אוֹ בְּאִסּוּר — מֻתָּר לְטַלְטְלָם שָׁם בְּיוֹתֵר מִד' אַמּוֹת, אֲבָל אָסוּר לְטַלְטְלָם מֵחָצֵר לְמָבוֹי אוֹ לְהֵפֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע"ב: