אורח חיים 390

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד נָכְרִי וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל וּבוֹ ב' סְעִיפִים: מָבוֹי שֶׁדָּרִים בּוֹ נָכְרִי וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד — שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בַּמָּבוֹי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"א — וְיֵשׁ בַּיִת אֶחָד אֵצֶל בֵּיתוֹ שֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ פָתוּחַ לְמָבוֹי זֶה אֶלָּא לְמָבוֹי אַחֵר אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ חַלּוֹן בֵּינוֹ לְיִשְׂרָאֵל — הַדָּר בְּמָבוֹי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב עִמּוֹ עַל יְדֵי הַחַלּוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיא כֵּלָיו לְמָבוֹי זֶה דֶּרֶךְ בֵּיתוֹ שֶׁל זֶה הַפָּתוּחַ לְמָבוֹי זֶה, לְפִי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סִיּוּעַ לְיָחִיד הַדָּר עִם נָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ב. וַאֲפִלּוּ אִם יִשְׂרְאֵלִים רַבִּים דָּרִים בְּחָצֵר אַחַת — הֲרֵי הֵם כְּיָחִיד לְעִנְיַן טִלְטוּל בַּמָּבוֹי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"א. אֲבָל אִם יֵשׁ פֶּתַח בֵּינֵיהֶם — יָכוֹל לְעָרֵב עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ב:

מָבוֹי שֶׁדָּרִים בּוֹ יִשְׂרְאֵלִים וְנָכְרִי, בְּעִנְיָן שֶׁהַנָּכְרִי אוֹסֵר עֲלֵיהֶם בַּמָּבוֹי, וְיֵשׁ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת בִּשְׁכוּנוֹת הַיִּשְׂרְאֵלִים מִבַּיִת לְבַיִת אוֹ מֵחָצֵר לְחָצֵר, וְעֵרְבוּ יַחַד עַל יְדֵי הַחַלּוֹנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד וּמֻתָּרִים לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת מִבַּיִת לְבַיִת וּמֵחָצֵר לְחָצֵר — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּבוֹי דֶּרֶךְ פִּתְחֵיהֶם עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִן הַנָּכְרִי, שֶׁעַל יְדֵי עֵרוּב אֵינָן נַעֲשִׂים כְּיָחִיד בִּמְקוֹם נָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ב: