אורח חיים 394

סְפֵק עֵרוּב מַה דִּינוֹ וּבוֹ ג' סְעִיפִים: סְפֵק עֵרוּב, כְּגוֹן סָפֵק אִם הָיָה קַיָּם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לָאו — מֻתָּר, שֶׁסְּפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל. וְהוּא שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁם וְאֵרַע בּוֹ סָפֵק, אֲבָל סָפֵק אִם הֻנַּח שָׁם אִם לָאו — אָסוּר:

צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לִטְּלוֹ וּלְאָכְלוֹ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל עָלָיו גַּל, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלוֹ עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בְּמָרָא וְקַרְדֹּם — אֵינוֹ עֵרוּב, מִפְּנֵי שֶׁחֲפִירָה זוֹ הִיא מְלָאכָה גְמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה וַאֲסוּרָה אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א, וְהָעֵרוּב גַּם כֵּן הוּא צֹרֶךְ מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטַלְטְלוּ בְּאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו:

נְתָנוֹ בְּמִגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו, וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ קֹדֶם שֶׁחָשֵׁכָה, אִם אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִשָּׁם הָעֵרוּב אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה מְלָאכָה גְמוּרָה — הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָבַד, וְאֵינוֹ עֵרוּב, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְאָכְלוֹ. וְאִם נִמְצָא הַמַּפְתֵּחַ בְּשַׁבָּת, אִם הָיָה בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לַהֲבִיאוֹ בְּלֹא מְלָאכָה שֶׁל תּוֹרָה — הֲרֵי זֶה עֵרוּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה הַמַּפְתֵּחַ בְּיָדוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כֵּיוָן שֶׁמָּצוּי הוּא שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ — אָנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּצָאוֹ כְּאִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ לְמַפְרֵעַ: