אורח חיים 400

מִי שֶׁיָּשַׁב לוֹ בַּדֶּרֶךְ לָנוּחַ וְלֹא יָדַע אִם הוּא בַּתְּחוּם אִם לָאו וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: מִי שֶׁהָיָה בָּא בַדֶּרֶךְ לִכָּנֵס לָעִיר וְיָשַׁב בַּדֶּרֶךְ לָנוּחַ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְלֹא יָדַע שֶׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר, וְאַחַר כָּךְ מָצָא עַצְמוֹ בִּתְחוּמָה — קָנָה שְׁבִיתָה בָּעִיר וְנִכְנָס לְתוֹכָהּ בְּשַׁבָּת, וּמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִקְנוֹת שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָעִיר בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ לֹא הָיָה חָפֵץ לִקְנוֹת שְׁבִיתָה אֶלָּא עִם בְּנֵי הָעִיר — הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קָנָה שְׁבִיתָה עִמָּהֶם. אֲבָל אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל לִכָּנֵס לְעִיר זוֹ, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ, וּמִשָּׁם יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם כָּלִים אַלְפַּיִם מִמְּקוֹם שְׁבִיתָתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר, אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּעִיר יוֹתֵר מֵחֶצְיָהּ. וְאִם כָּלִים בְּסוֹף הָעִיר, כָּל הָעִיר נֶחְשֶׁבֶת לוֹ כְּד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ח. וַאֲפִלּוּ אִם מִבְּעוֹד יוֹם הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִכָּנֵס לְעִיר זוֹ, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אָמַר בְּפֵרוּשׁ "שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי" — הֲרֵי עָקַר שְׁבִיתָתוֹ מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וְקָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ: