אורח חיים 407

מִי הֵם שֶׁיְּכוֹלִים לֵילֵךְ חוּץ לַתְּחוּם וּבוֹ ג' סְעִיפִים: מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כְּגוֹן חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא מַכְשִׁילוֹ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁיִּמָּנַע מִלֵּילֵךְ אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׁם אֶלָּא ד' אַמּוֹת. וְאִם הִגִּיעַ לָעִיר, הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ חוּץ לָעִיר:

הָיָה יוֹצֵא בִּרְשׁוּת וְהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאָמְרוּ לוֹ "כְּבָר נַעֲשֵׂית הַמִּצְוָה שֶׁיָּצָאתָ לַעֲשׂוֹת" — יֵשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ. וְאִם מִקְצָת הַתְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בִּרְשׁוּת הוּא מֻבְלָע בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ — הֲרֵי זֶה חוֹזֵר לְעִירוֹ וּכְאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁהַבְלָעַת הַתְּחוּמִים מוֹעֶלֶת כְּשֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ה:

כָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל מִיַּד נָכְרִים אוֹ מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַמַּפֹּלֶת — יֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ. וְאִם הָיְתָה יַד נָכְרִים תַּקִּיפָה, וְהָיוּ מְפַחֲדִים לִשְׁבּוֹת בְּמָקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹזְרִים בְּשַׁבָּת לִמְקוֹמָם וּבִכְלֵי זֵינָם: