אורח חיים 96

שֶׁיִּמְנַע כָּל הַטְּרָדוֹת כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן וּבוֹ ג' סְעִיפִים: כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל לֹא יֶאֱחֹז בְּיָדוֹ תְּפִלִּין, וְלֹא סֵפֶר מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא קְעָרָה מְלֵאָה, וְלֹא סַכִּין, וְלֹא מָעוֹת, וְלֹא כִּכָּר, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִטָּרֵד וְתִתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ. אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאִם יִפְּלוּ לֹא יִפָּסְדוּ וְלֹא יַזִּיקוּ לוֹ — מֻתָּר לֶאֱחֹז מִן הַדִּין. אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁלֹּא לֶאֱחֹז כְּלוּם, אֶלָּא יִהְיוּ יָדָיו כְּפוּתִין כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן צ"ה סָעִיף ד'. וְלוּלָב בִּזְמַנּוֹ מֻתָּר לֶאֱחֹז, אַף עַל פִּי שֶׁאִם יִפֹּל אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסֵל, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהָאֲחִיזָה הִיא מִצְוָה — אֵינוֹ נִטְרָד בִּשְׁבִילוֹ:

מֻתָּר לֶאֱחֹז סִדּוּר בְּיָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹחֲזוֹ לְצֹרֶךְ הַתְּפִלָּה — אֵינוֹ נִטְרָד בִּשְׁבִילוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל — לֹא יַחֲזֹר אַחֲרָיו בַּתְּפִלָּה לִטְּלוֹ, מִשּׁוּם הֶפְסֵק. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁהוּא מוּכָן אָז מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, וְהוּא שֶׁנּוֹטְלוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר — יִזָּהֵר שֶׁיִּרְשֹׁם תְּחִלָּה כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, וְלֹא יְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, כִּי יַפְסִיק עַל יְדֵי זֶה וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן יָפֶה:

נָפַל סֵפֶר לְפָנָיו עַל הָאָרֶץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה מִפְּנֵי זֶה — מֻתָּר לְהַגְבִּיהוֹ כְּשֶׁיְּסַיֵּם אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ: