שולחן ערוך הרב, יורה דעה, הלכות רבית ועיסקא 1

הִלְכוֹת רִבִּית וְהִלְכוֹת עִיסְקָא מְאֹד מְאֹד צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּאִסּוּר רִבִּית, בֵּין מַלְוֶה לְעָנִי, בֵּין מַלְוֶה לְעָשִׁיר, שֶׁכַּמָּה לָאוִין וְאַזְהָרוֹת הִזְהִיר הַכָּתוּב אֲפִלּוּ עַל הַלֹּוֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר דִּינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאִם אָדָם רוֹצֶה לְהַנִּיחַ לְגוֹזְלוֹ — רַשַּׁאי, וּבְרִבִּית מִפְּנֵי חֹמֶר הֶעָוֹן הִזְהִיר גַּם הַלֹּוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ", כְּלוֹמַר לֹא תִתֵּן נֶשֶׁךְ לְאָחִיךָ, "נֶשֶׁךְ כֶּסֶף, נֶשֶׁךְ אֹכֶל, נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ", אֲפִלּוּ עֵצִים וַאֲבָנִים, בֵּין שֶׁהָרִבִּית הִיא מִמִּין הַהַלְוָאָה, בֵּין שֶׁהִיא דָּבָר אַחֵר, וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהּ שָׁוֶה פְרוּטָה: