חושן משפט 349
דין אשה ועבד וקטן שגנבו. ובו ה סעיפים: אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבים לשלם אלא שאשת איש שגנבה אם אין הקרן בעין או חלופיו אין לה ממה לשלם עד שתתאלמן או תתגרש:
אשת ראובן השאילה לאשת שמעון חפצים ויצא קול בעיר שנגנבו אם שמעון מודה שהחפצים באו לרשותו ואינו יודע מה נעשה בהם צריך לישבע שאינם ברשותו ושלא שלח בהם יד וגם האשה תשבע שאינם ברשותה ויכתבו עליה פסק דין שחייבת לשלם לה החפצים לכשתתאלמן או תתגרש (וע"ל ס"ס צ"ז):
קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל:
עבד שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין ואם אינו בעין אין בעליו חייב לשלם נשתחרר העבד חייב לשלם אם יש לו:
ראוי לב"ד להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה כדי שלא יהיו רגילים בה וכן אם הזיקו שאר נזקים וכן מכים העבדים אם הזיקו מכה רבה שלא יהיו משולחים להזיק:
מקור
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 349
- גרסה:
- Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat, Lemberg, 1898
- שפה:
- he
- רישיון:
- Public Domain
- ייחוס:
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002097773
Rem., Hagahá או Rema מציין הגהה של הרמ״א, בנפרד מטקסט מרן.