אורח חיים 56
דין עניית הקדיש על ידי הקהל. ובו ה סעיפים: יש לכוין בעניית הקדיש: הגה ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך [הגהות אשר"י בשם א"ז כתב דלפי' ראשון לא יפסיק בין שמיה לרבא ולפירוש ר"י אין להפסיק בין רבא למברך] ולענות אותו בקול רם ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש: הגה ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה ומי שבא לב"ה ושומע הקהל עונין קדיש עונ' עמהם אע"פ שלא שמע ש"צ שאמר יתגדל וכו' [הגהות חדשים במרדכי דברכות] וגם הש"צ צריך לומר יהא שמיה רבא וכשמתחיל יתגדל י"ל ועתה יגדל נא כח וגו' זכור רחמיך וגו':
כששליח צבור אומר יתברך כל העם עונין אמן וכן כשאומר בריך הוא וכן כשאומר ואמרו אמן: ולא נהגו לומר אמן אחר יתברך ולא אחר בריך הוא ולא יפסיק בין בריך הוא לעילא מכל ברכתא וכו':
העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך:
כשאומר החזן יתגדל כורע וכן ביהא שמיה רבא וכן ביתברך וכן בבריך הוא וכן באמן:
לאחר שסיים הקדיש פוסע ג' פסיעות ואח"כ אומר עושה שלום וכו':
מקור
Shulchan Arukh, Orach Chayim 56
- גרסה:
- Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
- שפה:
- he
- רישיון:
- Public Domain
- ייחוס:
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002084080
Rem., Hagahá או Rema מציין הגהה של הרמ״א, בנפרד מטקסט מרן.