ידיד נפש

יְדִיד נֶֽפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן. מְשׁוֹךְ עַבְדְּ֒ךָ אֶל רְצוֹנֶֽךָ. יָרוּץ עַבְדְּ֒ךָ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶֽךָ. יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוֹתֶֽיךָ. מִנֹּֽפֶת צוּף וְכָל טָֽעַם:

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם. נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶֽךָ. אָֽנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹֽעַם זִיוֶֽךָ. אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא. וְהָיְ֒תָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם:

וָתִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ וְחֽוּסָה נָא עַל בֵּן אֲהוּבֶֽךָ. כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסוֹף נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ. אֵֽלֶּה חָמְ֒דָה לִבִּי וְחֽוּסָה נָא וְאַל תִּתְעַלֵּם:

הִגָּלֶה נָּא וּפְרוֹס חֲבִיבִי עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ. תָּאִיר אֶֽרֶץ מִכְּ֒בוֹדֶֽךָ. נָגִֽילָה וְנִשְׂמְ֒חָה בָּךְ. מַהֵר אֶהֹב כִּי בָא מוֹעֵד וְחָנֵּֽנוּ כִּימֵי עוֹלָם: