Orach Chayim 389

נָכְרִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חַלּוֹן פָּתוּחַ לְמָבוֹי וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: נָכְרִי הַדָּר בְּמָבוֹי, וְיֵשׁ לוֹ חַלּוֹן אֲחוֹרֵי בֵיתוֹ פָּתוּחַ לְבִקְעָה אוֹ לְקַרְפֵּף, אֲפִלּוּ אֵין בַּחַלּוֹן אֶלָּא ד' טְפָחִים עַל ד' טְפָחִים — אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי מָבוֹי, אֲפִלּוּ מַכְנִיס וּמוֹצִיא גְּמַלִּים וּקְרוֹנוֹת דֶּרֶךְ הַמָּבוֹי כָּל הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁחָפֵץ יוֹתֵר בְּאוֹתוֹ שֶׁפָּתוּחַ לוֹ מֵאֲחוֹרָיו לְבַדּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲוִיר הַרְבֵּה שָׁם, וְנַעֲשֶׂה פִּתְחוֹ לְמָבוֹי כְּאִלּוּ אֵינוֹ רָגִיל בּוֹ, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בַּבִּקְעָה אוֹ בַּקַּרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, שֶׁאֲוִירוֹ רַב. אֲבָל בֵּית סָאתַיִם — קָטָן הוּא, וְאֵינוֹ נוֹחַ לוֹ יוֹתֵר מֵהַמָּבוֹי. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח לַמָּבוֹי וּפֶתַח מֵאַחֲרָיו לַקַּרְפֵּף, וְשָׁכַח וְלֹא עֵרֵב — אִם הַקַּרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אוֹסֵר עַל בְּנֵי מָבוֹי, לְפִי שֶׁאֵין הַקַּרְפֵּף רָאוּי לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת. וְאִם הֻקַּף לְדִירָה, אֲפִלּוּ הוּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם — אֵינוֹ אוֹסֵר [וְאִם הוּא בֵּית סָאתַיִם, אַף שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה — אֵינוֹ אוֹסֵר], כֵּיוָן שֶׁהַקַּרְפֵּף רָאוּי לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכוֹ. אֲבָל כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת — אָסוּר לְהוֹצִיאָם לְתוֹכוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ח וְשע"ב: