Yoreh De'ah 330
עיסת נכרי פטורה אפילו לשה לו ישראל ושל ישראל חייבת אפילו לשה לו נכרי נתנה לישראל במתנה אם עד שלא גלגלה נתנה לו חייבת ואם לאחר שגלגלה נתנה לו פטורה עיסת השותפין חייבת ישראל שהוא שותף עם הנכרי אם אין בחלק הישראל כשיעור פטורה ואם יש בה כשיעור חייבת ויכול להפריש מיניה וביה. נכרי שהיה לו עיסה ונתגייר גלגלה קודם שנתגייר פטורה אחר שנתגייר חייבת ספק אם גלגלה קודם שנתגייר אם לאו חייבת שני נכרים שעשו שני קבים בשותפות וחלקו אותו ואח"כ נתגיירו והוסיף כל אחד על שלו עד שהשלימו לכשיעור חייבין ובשני ישראלים כיוצא בזה פטורים כדפרישית לעיל היתה העיסה בין ישראל ובין הנכרי והוסיף כל אחד על שלו עד שהשלימו לכשיעור של ישראל חייבת ושל נכרי פטורה הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה וחזר וזכה בה ואח"כ גלגלה או הפקיר אחר שגלגלה וחזר וזכה בה חייבת הפקירה ונתגלגלה בעודה הפקר ואח"כ זכה בה פטור העושה עיסה לבהמה ולחיה פטור עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת ואם לאו פטורה לכאורה משמע אם ראוייה לרועים ואם לאו שאינה ראוייה לאכילה והרמב"ן פירש על פי הירושלמי שאפי' אם היתה סולת נקייה ואם עשה לשם הכלבים פטורה ומיהו דוקא שניכר בה שהיא לכלבים כגון שאינה ערוכה ועשויה כצורת לחם הא לאו הכי חייב כתב הרמב"ם הלוקח מהנחתום בחוץ לארץ צריך להפריש חלה מספק אבל הלוקח מבעל הבית א"צ להפריש מספק ואצ"ל המתארח אצלו שא"צ להפריש מספק:
Source
Tur, Yoreh De'ah 330
- Version:
- Yoreh Deah, Vilna, 1923
- Language:
- he
- Licence:
- Public Domain
- Attribution:
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970