Sefirat HaOmer

ערבית אחר התפלה מתחילין לספור העומר שזמנו מתחלת ליל ט"ז בניסן ומונה והולך מ"ט יום. שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה. ומצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו. וצריך לספור מעומד ולברך תחלה. וסופר הימים והשבועות כיצד ביום הראשון עומד ומברך על ספירת העומר היום יום אחד עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וביום שמונה יאמר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד עד שיגיע לי"ד יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם ב' שבועות וכן לעולם. (טור או"ח תפ"ט). ועתה בעונותינו שנתבטלה הבאת העומר אין הספירה מן התורה אלא מדרבנן זכר למקדש. ואם נסתפק לו אם מנה או לא מנה חוזר ומונה בלא ברכה. (אבודרהם).

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּ֒שָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל סְפִירַת הָעֹֽמֶר:

הַיּוֹם [...]

הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ אָמֵן סֶֽלָה:

לַמְנַצֵּֽחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּֽנוּ וִיבָרְ֒כֵֽנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּֽנוּ סֶֽלָה: לָדַֽעַת בָּאָֽרֶץ דַּרְכֶּֽךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶֽךָ: יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדֽוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְ֒חוּ וִירַנְּ֒נוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפּוֹט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָֽרֶץ תַּנְחֵם סֶֽלָה: יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדֽוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶֽרֶץ נָתְ֒נָה יְבוּלָהּ יְבָרְ֒כֵֽנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ: יְבָרְ֒כֵֽנוּ אֱלֹהִים וְיִירְ֒אוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָֽרֶץ:

אָֽנָּא בְּכֹֽחַ גְּדֻלַּת יְמִינְ֒ךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:

קַבֵּל רִנַּת עַמְּ֒ךָ שַׂגְּ֒בֵֽנוּ טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא:

נָא גִבּוֹר דּוֹרְ֒שֵׁי יִחוּדְ֒ךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:

בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְ֒ךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:

חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרֹב טוּבְ֒ךָ נַהֵל עֲדָתֶֽךָ:

יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּ֒ךָ פְּנֵה זוֹכְ֒רֵי קְדֻשָּׁתֶֽךָ:

שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה צִוִּיתָֽנוּ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָֽעֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵֽנוּ מִקְּ֒לִפּוֹתֵֽינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵֽינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹֽמֶר הַתְּ֒נוּפָה שֶֽׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶֽינָה עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁ֒בִיעִית תִּסְפְּ֒רוּ חֲמִשִּׁים יוֹם כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעֹֽמֶר שֶׁסָּפַֽרְתִּי הַיּוֹם יְתֻקַּן מַה שֶּׁפָּגַֽמְתִּי בִּסְפִירָה (השייכת לאותו הלילה) וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַֽעְלָה וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶֽׁפַע רַב בְּכָל־הָעוֹלָמוֹת וּלְתַקֵּן אֶת־נַפְשׁוֹתֵֽינוּ וְרוּחוֹתֵֽינוּ וְנִשְׁמוֹתֵֽינוּ מִכָּל־סִיג וּפְגַם וּלְטַהֲרֵֽנוּ וּלְקַדְּ֒שֵֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְ֒ךָ הָעֶלְיוֹנָה אָמֵן סֶֽלָה: